top of page
תמונת הסופר/תקרן דוד הרטמן

שיח מטפלים עם יניב גפנר: "איך הטיפול אצל אלכסנדר לואן הוביל אותי להיות המטפל שאני היום״


מיהו אלכסנדר לואן?

אלכסנדר לואן, רופא ופסיכותרפיסט, תלמידו של וילהלם רייך, מייסד שיטת הטיפול הביואנרגטי ומאבות הפסיכותרפיה הגופנית. לואן נולד בניו-יורק, ארה"ב, בשנת 1910 ונפטר בשנת 2008 בקונטיקט, ארה"ב, בגיל 97.

האישיות הממגנטת של לואן

את המפגש עם אלכסנדר לואן בהכשרה שלי כמטפלת בביוסינתזה אני זוכרת היטב. למדנו על התרפיה הביואנרגטית ועל גישתו וחייו, אבל מה שבאמת תפס אותי היה המפגש עם הכתיבה שלו. במהלך הלימודים קיבלנו לקריאה מאמרים שלו שהם למעשה פרקים מהספרים המוכרים שלו. אני זוכרת שבלעתי אותם בשקיקה. הכתיבה היתה קולחת, נגישה, נוכחת, מלאת חיים. התאהבתי בו ממש. זה הרגיש כאילו מתוך המילים הוא עולה לחיים מול עיני.

בשלב מסוים החלטתי לתרגם מאמר שלו בנושא העיניים. חיפשתי קטעי וידאו שלו ברשת וראיתי אותו עם החיוך הרחב והמבט הישיר שלו. אדם עם נוכחות מלאת הומור, מלאת חיים, מלאת תשוקה. עבורי זה היה מפגש מכונן עם מטפל אופטימי, מלא אמון ביכולתו של אדם לשנות את חייו, לרפא את פצעיו, להנות מחיים מלאים יותר.

לואן היה ונותר עבורי דמות שהיא שורש מקצועי ורוחני בזהות שלי כמטפלת. משהו שתמיד אפשר לחזור אליו: לקרוא שוב, להיטען בחיים, לקבל ממנו השראה. הוא דיבר המון על הפחד מהחיים (Fear of Life) והביא במהות העבודה שלו, בכתיבה ובאישיות שלו את הריפוי של הפחד הזה, את החיבור מחדש לחדוות החיים (Joy) ואת האמונה בהם. כל זה עבר אלינו, אני מאמינה, כתלמידים ואחר כך כמטפלים.

מתישהו לפני מספר שנים פשטה השמועה בקהילת מטפלי הביוסינתזה שהצטרף לתכנית ההכשרה סטודנט שהיה בעצמו מטופל של לואן. אני זוכרת את פעירת הפה של כמה מאיתנו, את התחושה שחייבים לפגוש אותו כי זו בטח חוויה מרתקת. המטופל הזה של לואן היה יניב.

בסופו של דבר, אחרי שסיים את תכנית ההכשרה למטפלים בביוסינתזה ואת ההתמחות וכבר התחיל לקבל מטופלים בקליניקה שלו, ערך יניב עבורנו ערב קהילה למטפלים וסטודנטים ובו הקרין סרט על חייו של לואן, הדגים תרגילים וסיפר על הטיפול אצל לואן, על המפגש איתו כמטופל, ועל היישום בקליניקה של התרגילים.

זה היה ערב מרתק כל כך, שאלנו עוד ועוד, אפשר היה להרגיש את לואן איתנו בחדר. אחר כך פניתי ליניב ואמרתי לו בוא ניפגש, נכתוב את הסיפור הזה, נראה איך הוא קשור ושזור בטיפול שלך היום, בזהות שלך כמטפל.

אז הנה השיחה שלי עם יניב.

קצת על יניב


יניב גפנר, בן 42, נשוי ואב לשניים. פסיכותרפיסט גופני בשיטת הביוסינתזה. ​​מטפל בקליניקה פרטית בראשון לציון. ​​

בימים אלו עובד על התרגום וההוצאה לאור בעברית של הספר "Joy: The Surrender to the Body and to Life" מאת אלכסנדר לואן, ומשיק קמפיין מימון המונים בהדסטארט להוצאת הספר. ​​

איך הגעת לאלכסנדר לואן? איפה היית אז בחיים שלך?

שמעתי עליו לראשונה בגיל 20 , כשאבא שלי הביא לי את ספרו Love and Orgasm, אותו קיבל מחבר בארה"ב. זה היה ספר קטן עם כריכה דביקה של גבר ואישה עירומים וחבוקים משנות השישים. לא קראתי את הספר בזמנו. לא ידעתי אז שהאדם שכתב את הספר הזה מתעתד לשנות את חיי.

החבר של אבא שלי מארה"ב היה רב קונסרבטיבי מלונג איילנד שהיה מטופל של לואן, והשתתף בסדנאות שלו ברחבי העולם וממש האמין בו ובדרכו.

אחרי הצבא נסעתי לארה"ב, שם טיילתי הרבה ואז נרשמתי ללימודי תואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה. את לואן פגשתי במהלך השנה השנייה ללימודים. הייתי אז בן 24 ובתקופה לא פשוטה מבחינה רגשית. באחד המפגשים שלי עם הרב מלונג איילנד הוא סיפר לי על לואן והציע שאלך לפגוש אותו.

הוא אמר: "Why don't you go to the old man?" כשהוא אמר האיש הזקן הוא התכוון ללואן, כך הוא קרא לו.

זה היה בשנת 2001 ולואן היה אז בן 92. באותה תקופה הוא קיבל רק מטופלים חוזרים או מטופלים מהפניות אישיות.

הוא טיפל בקליניקה בביתו שבקונטיקט. פשוט הרמתי אליו טלפון וקבעתי פגישה. ככה התחיל הטיפול שלי אצל אלכסנדר לואן.

ספר לי קצת על הקליניקה ועל הבית שלו

זה היה ממש ציורי. הוא התגורר בעיירה קטנה בשם New Canaan בקונטיקט. זו היתה נסיעה של כשעה ממנהטן. מגיעים לבית שלו דרך כביש עפר קטן ומתפתל שעולה לגבעה. כשעולים למעלה מתגלה חווה גדולה מלאה בחיות, ובית עץ יפה ופשוט. אני זוכר את השלט בכניסה: “Center for Bioenergetic Analysis”. לא באמת הבנתי מה זה אומר.

אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי פנימה. הכניסה לקליניקה הייתה דרך חדר כניסה קטן בצידו האחורי של הבית. במבואה היה תוכי ענק שהיה נראה מבסוט מהחיים. אני זוכר גם לוח מודעות קטן עליו היו תלויים גזרי עיתונים שכללו קריקטורות וציטוט של ג'ורג' ברנרד שו. לואן קיבל את פני בחיוך, היה לו מבט ישיר בעיניים פקוחות לרווחה ולחיצת יד שהרגישה רכה ונחושה.

נכנסנו דרך המשרד לחדר הקליניקה. זה היה חדר קטן, פשוט וחם. התקרה הייתה נמוכה, הכל היה בנוי מעץ והיו חלונות לכל רוחב החדר. היתה שם מיטת יחיד ומעליה על עדן החלון הייתה מונחת מסגרת ובה המילה Breathe באותיות בצבעי הקשת.

היה שם גם הכיסא שלו והסטול (Breathing Stool). הסטול הוא השרפרף המיוחד שלואן פיתח לתרגילי נשימה וקרקוע. במקור זה היה שרפרף מטבח פשוט עם שמיכות מעל. בהמשך הוא פיתח את הסטול כפי שרצה אותו ונגר בנה אותו עבורו. הוא נתן לי אחד לתרגל איתו בבית. הבאתי אותו איתי לארץ ואני משתמש בו היום גם עם מטופלים בקליניקה.

איך היה המפגש איתו? איך היתה האוירה אצלו?

הכל אצלו היה פשוט. היתה שם פשטות בבית, במראה ובגישה של לואן. הכל פשוט ולא ראוותני למרות שהיה מפורסם ומוכר היטב ברחבי העולם.

הוא היה מאוד חי ובתנועה למרות גילו, היה מדגים לי תרגילים, היה מלא חיים. זה עבר גם בעיניים שלו – היו לו עיניים כחולות צלולות פתוחות לרווחה ומלאות אור. הוא היה מלא הומור ודינמי. הוא היה מאוד נוכח.

הוא לא דיבר או ניתח הרבה, הוא קודם כל עבד עם הגוף, היה רואה משהו בגוף ושואל שאלות על הילדות או על החיים בכלל, לא מסביר או מפרש, ממשיך לעבוד עם הגוף.

מה היה בטיפול הראשון?

הוא ישב על הכיסא ואמר לי להתפשט. עמדתי שם מולו. לא ציפיתי לזה, זה בא לי בהפתעה ממש, אבל הייתי צעיר בזמנו והתמסרתי לרגע ואליו.

הרגע הזה שבו עמדתי מולו, חשוף לחלוטין, נבוך ומפוחד היה בדיעבד אחד הרגעים המשמעותיים בחיי. אין לי הסבר הגיוני לכך שהסכמתי להתפשט מבלי לשאול, להסתקרן, להתבייש או אולי להתנגד. משהו באנרגיה שלו, ברכות והחום שלו שהיו שזורים באסרטיביות וביטחון, משהו באווירה של המקום, משהו שם איפשר לי להרגיש מספיק בטוח ולהתמסר.

אחרי מספר דקות בהן התבונן בי וקרא את הגוף שלי הוא אמר בוא נתחיל לעבוד - Let's Get to Work. וככה התחלנו לעבוד.

נפגשנו מדי שבוע, לפעמים מדי שבועיים.

מה היה בסשנים, מה קרה בתהליך הטיפולי עצמו?

כל סשן זה הרבה. זה המון לעבוד ולעכל אחר כך. הרבה פעמים הרגשתי רגוע ורפוי, לפעמים עייף, לפעמים מבולבל. העבודה עם הגוף פתחה אצלי צוהר ורובד חדש שלא הייתי בקשר איתו וזה היה הדבר המשמעותי, בשביל זה חזרתי כל הזמן, רציתי עוד מזה.

זה היה מאוד עדין בהתחלה, אני זוכר את הרגע הזה ממש, את התרגיל העדין בשכיבה על המיטה של לפתוח רגליים הצידה ולהחזיר. הוא אמר לי לנשום, לפתוח ולסגור באיטיות עד שהגיע רעד ברגליים. ככל שהנשימה שלי העמיקה כך גבר הרעד. זה הפתיע אותי. מעולם לא חוויתי לפני כן תנועות לא רצוניות בגוף ואז הבנתי שיש כאן משהו עמוק – שיש בי חלקים שאני לא בקשר איתם. זה היה רגע מאוד משמעותי עבורי.

התרגילים הפכו יותר ויותר אינטנסיביים בהדרגה. רוב הסשן הוא היה יושב מולי או עומד לידי ואומר לי מה לעשות. רוב הסשן היה בתרגילים.

קרקוע היה נושא משמעותי עליו דיבר רבות. הוא הדגים עבורי בעצמו מספר תרגילי קרקוע אותם פיתח לאורך השנים. הוא גם הסביר לי על השינויים שהכניס בהם כשמצא דרכים אפקטיביות יותר לעורר את התחושה בכפות הרגליים ולחזק את החיבור לקרקע. אני זוכר את הלהיטות בה דיבר על הנושא כאבן יסוד לבריאות. הרגשתי שתרגילי הקרקוע משפרים את הרגשתי. מבחינתי זה מה שהיה חשוב, גם אם עדיין לא הבנתי לעומק על מה לואן דיבר בזמנו.


בתמונה: יניב מדגים תרגיל מוכר של לואן על הסטול (Breathing Stool) שהביא מארה"ב ונמצא בקליניקה שלו היום.

היו גם שיחות? דיברתם על הילדות, על החיים שלך?

היו סשנים בדיבור אבל מעט. תוך כדי התרגילים הוא היה שואל או אומר...רוב המיקוד היה בגוף, בעבודה הפיזית. היה שיח על ההיסטוריה שלי ועל הילדות אבל הוא בא מהגוף. הוא היה רואה משהו בגוף ומעיר – "אבא היה אומר לך ככה? עשו לך ככה? אז עכשיו בוא תבעט 200 פעם ותוציא קול".

הוא היה מחבר אותי לנשימה ומפציר בי: "תנשום! תנשום!". לפעמים גם היה אומר לי מה לצעוק, למשל: "Leave me alone!"

זה היה מפחיד ומשחרר באותה מידה. היו רגעים אינטנסיביים בטיפול, למשל היתה פעם שהייתי על המיטה והוא הנחה אותי להישיר מבט לעיניו ולשחרר את הלסת, כשהוא רחן מעליי, הכניס את אגודליו לפי ולחץ בחוזקה על הלסת שלי. היום אני מבין שזו הייתה אחת הדרכים בהם ביקש להפגיש אותי עם הפחד שלי, להרגיש אותו ולהתגבר עליו תוך שיחרור המתח המוחזק בגופי.

היה אלמנט קטרתי בטיפול אבל זו לא הייתה המהות. לדעתי זו פרשנות שגויה לומר שהוא מטפל קטרטי או שגישתו הטיפולית הייתה כזו. זה מצמצם את עבודתו מאוד.

מה עוד אתה זוכר מהמפגשים אצלו?

באופן כללי, הדינמיקה של הטיפול אצל לואן הייתה מלאת חיים. מעולם לא סיימנו את המפגש באותו מקום בו התחלנו. פעם אחת יצאנו מהקליניקה לחצר משום שרצה להראות לי את ההילה שלי. במהלך הטיפול הסביר לי על אנרגית החיים ובשלב מסוים פשוט ביקש שנצא החוצה. הוא אחז בידי, הרימה בכיוון השמש ושאל בנחרצות:

“Look at your hand! Can you see the energy around it? Can you see it?”

באחד המפגשים הוא ביקש שאתגלגל על המיטה. הוא כיוון אותי למנח הנכון כדי למקסם את מתיחת שרירי הצוואר ולאפשר נפילה שתלווה בתחושת שחרור (letting go). ביצעתי את הגילגול מספר פעמים ואז הוא ביקש ממני להתגלגל לאחור ולחזור למצב ההתחלתי. לא הצלחתי והרגשתי פחד גדול מתעורר בי. לתחושתי, פחדתי שאפגע ואולי אף אמות אם אתגלגל לאחור – עד כדי כך שאולי ראשי יתנתק מגופי. לואן עודד אותי בנחישות וציין שבכל שנותיו כמטפל איש מעולם לא נפגע מתרגילי הביואנרגטיקה.

משהו בנוכחות שלו איפשר לי גם הפעם לנשום ולפעול למרות הפחד. לקחתי נשימה עמוקה והתגלגלתי לאחור בקלות יחסית. המשכתי להתגלגל קדימה ואחורה עוד מספר פעמים והפחד התחלף בתחושת הנאה שמילאה את בטני והתפשטה בגופי.

כשהגעתי למפגש בשבוע שאחרי, הוא הביט בי בפליאה ואמר שנראה שגבהתי. הוא הסביר כי מתח שרירי כרוני מכווץ את השרירים וכאשר הם נמתחים ומרפים ניתן להבחין בשינוי בגובה, ביציבה, בהבעת הפנים וכו'.

הוא לא שיתף אותי בניתוח מבנה הגוף. הוא אמר למשל "אתה לא נושם" וכד' אבל לא בקטע פרשני או שיפוטי. הוא תמיד היה מי שהוא והביא את עצמו, זה אף פעם לא היה מאיים. הפחד היה שלי, מתוכי, לא הוא הפחיד אותי, הוא היה הטריגר לגרות את זה...

הוא מאוד האמין בביטוי של רגשות. ביטוי והגפנה (embodiment).

בביואנרגטיקה יש שלושה עקרונות מרכזיים: Self awareness, self expression, self possession

ואלו מאפשרים עפ"י הגישה To own and to embody yourself.

איך הטיפול השפיע על החיים שלך?

במהלך השנה בה טופלתי אצלו חוויתי רגעים משמעותיים רבים. הטיפול אצלו הניע תהליכים שהובילו לשינויים עמוקים בחיי, חלקם אף מלווים אותי עד היום, כמעט 19 שנה אחרי. בהרבה מובנים זה מה שהוביל אותי להיות מטפל.

לאט לאט התחילו לקרות לי דברים בחיים, לעלות שאלות. עלו רגשות עמוקים. עלה בכי ספונטני. לפעמים בדרך לטיפול ממש.

פעם אחת בנסיעה אליו שרתי שיר בקול רם ולפתע עלה בי גל של בכי. בכי עמוק, התייפחות ממש. נאלצתי לעצור את הרכב בצד הדרך. השכבתי את משענת הכיסא, נשכבתי מכורבל ובכיתי כך זמן רב. איחרתי לפגישה ההיא. באותו היום הבנתי שהמפגשים איתו עוררו בי חלקים שהיו בתרדמת מאז ינקותי. לא יכולתי ולא רציתי עוד להתנגד לתהליך השינוי שהחל בי. זו הייתה תקופה לא פשוטה עבורי. יחד עם זאת בסופו של כל מפגש עם לואן יצאתי בתחושת מסוגלות, הרגשתי חזק יותר, חי יותר, אך לעיתים גם מבולבל מכך שהסדר וההתארגנות המוכרים התערערו. פגשתי אצלו אסרטיביות עם איכות מיטיבה של אהבה, לכן הצלחתי להתמסר. ידעתי שהוא בעדי, איתי, לטובתי.

הוא היה אומר לי: Trust your body to know what to do.

הוא האמין והעביר לי שהגוף יודע, עודד אותי להתמסר לרעד, לתת לו לקרות כי הגוף יודע מה לעשות. כל התאוריה שלו יושבת על להתמסר לגוף ולחיים, לשחרר את הראש ולהתמסר לגוף, לחיים, לנשימה, וכל התרגילים מכוונים בדיוק לזה. לשחרר שליטה בצורה מיטיבה.

הטיפול חיבר אותי לגוף מחדש וזה הוביל לשינויים משמעותיים בחיים שלי.

כמה זמן נמשך הטיפול? איך הוא הסתיים?

הייתי מטופל אצלו כשנה. עד שאישתו נפטרה. בקיץ של אותה השנה נודע לי על מות אישתו לסלי (Leslie Lowen). הסשן האחרון היה אחרי פטירתה ולא הצלחתי להיות שם. לא הצלחתי "לבכות על שלי" כשהוא מולי והרגע איבד את אישתו. למרות שהוא היה שם לגמרי. בכל זאת זה היה לי קשה. לא חזרתי. לא התקשרתי וגם הוא לא. למעשה, לא היתה סגירה של התהליך הטיפולי...

היום, בדיעבד, אני מבין שזו היתה תגובה של פחד. פחדתי לעמוד מולו בסיטואציה כזו, פחדתי ממה שעברתי בעצמי איתו, פחדתי מהשינויים שחוויתי. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את לואן. הוא נפטר בביתו כחמש שנים מאוחר יותר, זמן קצר לפני יום הולדתו ה-98.

מה קרה לאחר מכן?

אחר כך הייתי בתהליך אצל מטפלת נוספת שהיתה תלמידה שלו, ד״ר ג׳ון גריי (June Gray). הייתי אצלה במשך חמש שנים. היא עבדה כמוהו אבל רך יותר, גם אצלה היו הרבה תרגילים אבל יותר במאזן של חמישים-חמישים. אצלו זה היה שמונים אחוז תרגילים ועשרים אחוז שיחה.אצלה גם היה יותר קשר, חיבוק, בונדינג. הוא גם היה שם עלי יד והיה מאוד נוכח, אבל תמיד בעמדת הרופא/המטפל.

ואיך בעצם אתה מחבר בין הטיפול אצלו ואצלה לרצון לטפל?

תוך כדי התהליך עם ד״ר גריי, התחיל להיבנות אצלי הרצון לטפל. במקור בכלל עשיתי סטאז׳ בניו יורק טיימס וחלמתי לעבוד באו"ם, אבל תוך כדי התהליך האישי הטיפולי שלי הרגשתי שהקשר הבין אישי הפך להיות הדבר המהותי עבורי.

תוך כדי הטיפול ולאורך השנים קראתי את הספרים של לואן. הם ממש עזרו לי בתהליך, גם אחרי שהפסקתי את הטיפול. הם נתנו לי המון תמיכה והכוונה.

כבר בארה"ב התחלתי לחפש תכניות לימוד לתואר בפסיכולוגיה. זה היה הכיוון במטרה לעבור בהמשך גם את תוכנית ההכשרה באנליזה ביואנרגטית ולהיות מטפל בשיטה של לואן. הייתי אז בצומת אם ללמוד שם או לחזור ללמוד בארץ.

בסוף נרשמתי והתקבלתי לתואר שני בפסיכוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב והחלטתי לחזור לארץ. במהלך שנת לימודי ההשלמה באוניברסיטה הבנתי שזה לא בשבילי. הלימודים שם התרכזו במחקר במעבדה ואני חיפשתי יותר את החיבור הטיפולי בין הגוף והנפש. במכון הישראלי לביואנרגטיקה לא רצו לקבל אותי משום שלא היה לי רקע כמטפל אז חיפשתי משהו דומה וככה בתהליך החיפוש הזה הגעתי לביוסינתזה בקמפוס ברושים.

איך היו הלימודים? איך היה לך ללמוד ביוסינתזה עם רקע של טיפול אצל לואן?

הגעתי ללימודים עם מושג מאוד מסוים לגבי עבודה גופנית ועם חשש. אני זוכר שבסדנת ההתאמה כחלק מתהליך הקבלה, אמרתי שאני חושש שזה יהיה רוחני מדי. באתי מלואן, באתי מעבודה גופנית פרופר, באתי מהת'כלס. הבטיחו לי שמתחילים מהיסודות ומקרקוע וסמכתי על זה.

החיבור לביוסינתזה היה מאוד עמוק כבר מההתחלה. הרגשתי שהגעתי הביתה. הלימודים היו לי עמוקים, משמעותיים, חיכיתי לשיעורים כל שבוע, גם בתקופות המאתגרות.

בגלל שבאתי מלואן זה השלים לי איזו תמונה שלמה ומלאה יותר עם חיבור לרבדים שלי ובתוכי, ולא רק גוף גוף גוף כמו עם לואן. פתאום הכל התחבר לקשר, לנפש וגם למשמעות רוחנית.

אפשר להגיד שדיוויד בואדלה, אבי הביוסינתזה, השלים את מעגל הטיפול.

הוא לקח את היסודות של רייך ולואן והשלים את זה עם אלמנטים מהותיים של עבודה פרה-נטאלית, התמקדות בקשר ובהיבטים רוחניים. הפצע והריפוי הם גם בשדה של הקשר ולא רק בשדה של מבנה הגוף. לואן פשוט האמין, ובצדק, שבשביל לעבור שינוי אמיתי, הגוף עצמו גם חייב להשתנות, אחרת הדפוסים יחזרו על עצמם.

זה מוביל אותי לשאלה: איך אתה עושה את המיזוג, החיבור בין לואן לביוסינתזה בתוכך כמטפל ובטיפול שלך היום?

עם כל מטופל אני עובד אחרת. יש לי קול של לואן בראש וקול של דיויד, ושניהם מלווים אותי. בואדלה מחבר אותי להכלה, להקשבה, לרוח. הוא מזכיר לי להקשיב למטופל ולקשר בינינו. לואן מזכיר לי מאחורה: "רגע מה עם הנשימה? מה עם הגוף?"

ואז בין שני הקולות האלו בתוכי יוצא החוצה הקול שלי. אני שומע אותם ומתאים את זה לצורך של מי שמולי.

אני טוב בהכלה, זה הטבע והבית שלי, להקשיב ולהכיל. והנה פה בדיוק לואן נכנס ונותן לי איכות אחרת… הוא ממש מזכיר לי, דוחף אותי, מחזק אצלי את האסרטיביות. זה כל הזמן התנועה הזו בין כמה אני דוחף בעדינות ובין כמה אני מחכה שזה יבוא מהמטופל. לואן הוא הרופא שיודע מה צריך לעשות ואומר מה לעשות. בואדלה יחכה שהכעס יבוא מהמטופל גם אם זה ייקח שנתיים. הסתירה בגישה היא רק לכאורה, התורה והתיאוריה חופפות, והיישום הוא דרכי ומתוכי.

זו מלאכת איזון עדינה, זה תהליך מתמשך. היום, כשאני מטפל כבר מספר שנים, אני רואה את זה הרבה יותר הרמוני. ההדרכה המקצועית שאני מקבל באופן רצוף, עזרה לי מאוד למצוא את הקול שלי, את הדרך שלי שמשלבת בין האיכויות.

האם אתה מיישם את מה שעברת ולמדת אצל לואן בקליניקה?

נקודת המוצא שלי בקליניקה היא שהגוף הוא חלק בלתי נפרד מכל תהליך. זה כולל ספקטרום רחב של אפשרויות החל מהבאה שקטה של תשומת הלב אל הנשימה וכלה בעבודה עם הסטול של לואן.

אני משלב תרגילים ומלמד את המטופלים שלי איך לעשות אותם גם בבית. זה חלק מהטיפול שלי, אבל כמובן לא כמו אצל לואן - זה משתנה ממטופל למטופל.

לאורך השנים הבנתי שלא הכל מתאים לכולם ולא כל הזמן, אי אפשר שתהיה מתודה חד משמעית ונוקשה. בתקופה מסוימת יתאים כך או אחרת. זה נובע מהמטופל וקשור למקום שלו בתהליך באותו הרגע. מבחינתי, הביואנרגטיקה היא כלי אותו אני משלב בגישה ההוליסטית של הביוסינתזה. בדיוק כפי שאני יכול לעבוד עם מיינדפולנס או כלים השלכתיים למשל.

תוכל לתת לנו דוגמא לטיפול מהקליניקה?

(פורסם באישור ובידיעת המטופלת)

מטופלת בשנות השלושים לחייה, שאני מלווה מספר שנים. הקשר בינינו טוב ומבוסס. במפגש דיברנו על התקופה הלחוצה שהיא עוברת לאחרונה והחרדות שזה מייצר. החלה בה ההכרה שהיא מפחדת שיהיה לה טוב, יש בה פחד מלהנות, מלהיות מאושרת.

היא חשה כאב באיזור הגרון והחזה, שהתפוגג בעקבות השיחה, אבל אז הכאב עבר לאיזור הבטן התחתונה והיא ביקשה לשכב. הזמנתי אותה להביא את תשומת הלב אל הנשימה ולהניח את ידיה על הבטן באיזור הכואב. ההתכוונות הייתה להזרמת האנרגיה בגוף וריפוי. תוך כדי נשימה התחיל רעד בזרועות שעבר לעוד אזורים. תמכתי בה ועודדתי אותה לתת לזה לקרות, לסמוך על הגוף, זה היה מאוד עדין. ככל שהרעד התגבר, הכאב ירד עוד לכיוון האגן.

לאט לאט הרעד הגיע גם לרגליים והן התחילו לזוז מעצמן, היא התחילה לבעוט. עלה אימפולס והיא הלכה איתו. לאורך כל התהליך הזה היא נשארה איתי בקשר. עלו לה דמעות ובכי שהתערבב עם בושה, עצב ופחד. למרות זאת, המשיכה להתמסר לגופה. החזקתי את התהליך ושמרתי עליה, הרגשתי את האנרגיה והחזקתי את מה שהתרחש בהשתאות, חמלה ואהבה.

הרעד התגבר עוד והיא חשה חסימה חזקה באגן בהקשר של בושה ופחד לשחרר. אמרה: ״הגוף שלי מבקש שאני אשחרר אותו להנאה״. עודדתי אותה לבטוח בגופה שידע מה לעשות. על פי לואן, רעד לא רצוני הוא דרכו של הגוף לשחרר מתח שרירי כרוני.

זה נמשך כ-20 דקות ולקראת סיום, הזמנתי אותה לשכב על הצד בתנוחת עובר. התקרבתי אליה באישורה והנחתי יד אחת על הגב שלה ואת השנייה על ראשה כדי לאסוף ולקרקע. החזרנו את תשומת הלב אל הנשימה. היא נרגעה והרפתה. היא אמרה מילים כמו לידה, שינוי… הרגישה את הפחד וההחזקה שלה כנגד השחרור.

היא הייתה נפעמת ממה שחוותה ואמרה שזה הרגיש מאוד חזק, עמוק ומשמעותי. יכולתי לחוש קדושה ממש אל מול אנרגיית החיים וההתמסרות אליה. זה בדיוק ה-Fear of Life של לואן וה-Pleasure Anxiety של רייך.

לאחר תהליך של חיבור פנימי ורוחני, הרעד בא מתוכה והתגבר מעצמו, וכך קרו גם תנועות הגוף. לא דחפתי אותה לשם, לא הגענו לזה בתרגיל מונחה, זה הגיע מההקשבה לגוף ובתוך הקשר שכבר מבוסס ביננו ומלא אמון – זה איפשר לה להרגיש מספיק בטוחה ולהתקדם בקצב שלה.

לאורך זמן, התהליך שעברה תרם ליכולת ההכלה וההתמודדות שלה עם החרדות שפחתו ממילא, מה שהוביל אותה להגשים את עצמה מבחינות אישיות ומקצועיות. זו מהות השילוב של שתי הגישות בעבודה שלי.

איך משתלבים התרגילים בחיים שלך? האם אתה מתרגל?​​

יש תרגילים שאני מתרגל כמעט מדי יום ובתקופות מסוימות אני נותן לעצמי סשן תירגול שמספק לי ממש איתחול מחדש של המערכת. למשל, התרגיל של ההתכופפות והקרקוע עוזר לי בין טיפולים ומאפשר לי להתקרקע ולנשום.

לפעמים אני עולה על הסטול כדי לפתוח את בית החזה והנשימה, לפעמים אני מעודד את הילדים שלי לתרגל. הבן הבכור שלי בן 6 והוא יודע מי זה לואן, "איש חכם שאבא למד ממנו". הוא יודע שכשהוא כועס וטעון הוא יכול לפרוק את הכעס באמצעות התרגיל של מכות אגרופים על הספה למשל. ​​

במה הקליניקה שלך ממוקדת? במי אתה מטפל?

אני מטפל במבוגרים (בגירים), בעברית ובאנגלית. הקליניקה שלי ממוקדת בהתמודדות וטיפול בחרדה על שלל גווניה. בנוסף, אני מטפל בקהילה הגאה, בחברותים מכל קשת הלהטב״ק ומתמחה בליווי רגיש-נטייה מינית ומגדרית.

ואשאל לסיום: מיהו אלכסנדר לואן עבורך?

מבלי להישמע קלישאתי מדי, אני מלא הודיה. הוא שינה את חיי, אולי אף הציל את חיי.

אני לא הילד המפוחד שהייתי כשפגשתי אותו. אני אדם בוגר, מחובר ומתפתח. היום אני גם מעריך את אבא שלי וחברו הרב על שהכירו לי את לואן גם אם בגיל 20 עדיין לא הייתי בשל לקרוא, להבין ולהתמודד עם הספר שלו, עם החיים, עם עצמי.

עבורי לואן היה אדם מלא חיים. הוא חי את מה שכתב ולימד. הרגשתי את זה בדרך בה הביט בי, דיבר אלי, נגע בי. האמונה שלו בדרכו ובחיים שידרה ביטחון וחיבור למהות שהם מעבר להסבר תאורטי כזה או אחר.

הטיפול שעברתי עם לואן חיבר אותי מחדש לגופי, שינה את תפיסת עולמי והיווה התחלה של תהליך שינוי עמוק שהוביל אותי להיות המטפל שאני היום.

תודה ליניב על שיח מרתק, על הפתיחות והשיתוף אודות התהליך שלו כמטפל וכמטופל, ועל הצצה נדירה ומרגשת לקליניקה של אלכסנדר לואן!

קמפיין מימון המונים לספר "JOY - מאת אלכסנדר לואן"

בימים אלו משיק יניב קמפיין מימון המונים באתר הדסטארט למטרת תרגום והוצאה לאור של הספר "Joy - The Surrender to Body and Life" מאת אלכסנדר לואן.


הספר מתאים לאנשי טיפול ולכל מי שמתעניין בהתפתחות עצמית דרך הקשר בין גוף לנפש.

מוזמנים לתמוך בפרויקט החשוב ולהיות הראשונים להנות מהספר!

לקריאה נוספת על אלכסנדר לואן

מאמר מאת: ניר גרין

לקריאה נוספת וליצירת קשר עם יניב

Commenti


הרשמה לרשימת תפוצה

מזמינה אותך להישאר בקשר ולהצטרף לרשימת התפוצה שלי
לקבלת עדכונים על אירועים, השקות, מפגשי שירה, תהליכי כתיבה וסדנאות כתיבה והתמקדות.
פה ושם אשלח הרהור, שיר או פוסט - תלוי מה יעלה בשדה הרחב של החיים והשירה.
בכל מקרה, מבטיחה לשמור על תדירות הולמת ושפויה, ומקווה שהמייל ממני יהיה כמו משאב של מילים טובות.

bottom of page